יום האח/ות

פעם בשנה, בתאריך 12.5, מציינים ביום מיוחד את האנשים עם הלב הכי רחב! יום האח/ות הבינלאומי הביא לפתחנו הזדמנות ללמידה משמעותית ורלוונטית בנושא מתוך חוויות האשפוז של הילדים. בשבוע האחרון הצוות החינוכי העביר שעור ייחודי למספר לא מבוטל של ילדים מאושפזים בו התמקדנו בתרומת הסיעוד לחברה. במערך שיעור שנכתב במיוחד ליום זה, הצוות הכיר לתלמידיו את פלורנס ניינטנגל - מייסדת מקצוע הסיעוד אשר התוותה את אופי מקצוע האחות, והעמיק במפגש האישי של כל ילד וילדה עם האחים והאחיות. תשובות ותגובות הילדים העלו חיוכים רבים והתרגשות, כולם כולם העידו כי חשו וחוו יחס, הקשבה, חמלה, אמפטיות, רגישות לצרכים בדיוק כמו שהתוותה פלורנס ניינטנגל.


מיומנה של אחת המורות - "פעמים רבות בחיינו אנחנו מתנהלים בתוך ה-'מובן מאיליו' - "אני חולה ומובן מאיליו שקיים צוות שתפקידו לטפל בי". מערך השיעור על פלורנס נייטינגל תרם, לדעתי, להעלאת המודעות למורכבות המקצוע, לדרישותיו ולרצון מבצעיו להקל ולהיטיב עם אלו הצריכים עזרה. הערכתי את כנות הילדים כשציינו שלא כל האחיות מצליחות להתנתק מן הצד הטכני ואת הכרת התודה לאלו שכן. תפקיד האחות, ללא כל ספק, מאד משמעותי בעיני הילדים בהקלת חווית האישפוז וההתמודדות עם המחלה. התובנות הרבות שעלו היו גם בעבורי מעוררות מחשבה...".

תלמידים מספרים:


"יש אחיות שמגיעות וכל מה שמעניין אותן הוא מתן התרופות בצורה מדוייקת ויש כאלו שדואגות לראות את הבנאדם שמעבר. אני עברתי את המסלול כמעט בלי ליווי. מרגש אותי לשמוע על מישהי ( פלורנס נייטינגל ) שעזרה לאחרים שלא היה לה שום קשר משפחתי ודם אליהם. הלוואי שאני אוכל לעזור ככה לאנשים והלוואי שכל האחיות תזכורנה את הסיפור שלה. אני תמיד אזכור את האחיות שחייכו אליי, שהסבירו לי, שליטפו ת'יד - לא כולן ככה, אבל מי שכן תישאר אצלי בלב לעולמים. (מ.ת).

"מכל הצוות הרפואי, את האחיות רואים הכי הרבה בחדר. בכל פעם שאחות נכנסת אני רואה כמה זה חשוב לאמא ואבא!! וזה מרגיע. במרפאות וגם במחלקה יש אחיות שכשאני רואה את הפנים שלהם אני ממש נרגעת. לא תמיד מרגישים טוב במהלך הטיפולים וכשהאחיות מקשיבות אז הן יכולות ממש להקל. אני לא חושבת שאצליח לעבוד במקצוע שכזה... לראות הרבה כאב... וגם האחריות כבדה מאד. אני חושבת שכל מי שבחרה במקצוע הזה צריכה לעשותו כל עוד יש בה היכולת לתת באמת". (נ.ו).

"בואי נתחיל מזה שלא כל אחד יכול להיות פלורנס נייטינגל.

השאיפה להיות ברמת נתינה כמו שלה כבר תעשה טוב ואני חושב שרוב צוות האחיות כאן מנסה. המחלקה הזאת קשה מאד לא רק פיזית. המקרים כאן מורכבים מאד ולפעמים כדי לשרוד אתה אוטם את עצמך - האחיות אצלינו כל כך משתדלות, תקשיבי, אין מילים. הן לא יכולות לקחת את הכאב והסבל אבל באמת באמת משתדלות להקל". (י.כ).

"הרבה תודה לאחיות, שמטפלות בי כמו בכל ילד אחר. אמא שלי ואני מאד מודות לכולם. אני יודעת שהאחיות רוצות שלא יכאב לי והן מחייכות אליי תמיד". (תורגם מערבית), (ה.א).

"אני הרבה שנים מטופלת. ראיתי כל מיני אחיות.

הסיפור שספרת לי מאד מרגש אותי. הלוואי שאני אוכל לעזור ככה.

התפקיד הזה מאד מאד קשה - כי צריך לפעמים להכאיב כדי לרפא וזה לא פשוט. אני חושבת שאחות שמגיעה במצב רוח טוב יכולה מאד מאד לעזור עוד לפני שנותנת את התרופה.

אחות יכולה להרגיע את אמא במבט וזה עושה לי ממש טוב. בית חולים לא יכול להיות (להתקיים) בלי אחיות". (תורגם מערבית), (ט.כ).

"סיפור מאד יפה. אחיות זה תפקיד עם הרבה כובד, הרבה מאד כובד! ואחריות, רואים עליהן שהן ממש מזדהות עם הכאב של המטופל כשהן מכאיבות לו - כלומר להכאיב כדי לעזור, לפעמים נראה שכואב להן יותר מלנו.

אצלינו יש הרבה ילדים אז הן לא נחות אף פעם.

עכשיו מתחשק לי להכין להן יצירה". (י.ה).




במחלקת השיקום, בה מאושפזים מבוגרים ומקצת בני ובנות נוער, בחרו התלמידים לעלות את המודעות של כלל המאושפזים והמלווים, וערכו פתקאות עם משפט הממחיש בעינייהם את תפקיד האח/ות, אותם חילקו יום קודם במחלקה במטרה לעודד את כלל השוהים להודות ולברך את צוות האחים והאחיות המטפלים בהם, ביחוד לאחר שנה כה קשה ועמוסה.

מ. בת 17, שיקום ילדים - "כשדיברנו עם המורה על מה האחות מסמלת בשבילנו, שיתפתי שיש אחות מסוימת שכל בוקר שואלת אותי מחדש איך אני מרגישה? ואיך אני יכולה לעזור", אז כשהמורה שאל "ואת שאלת אותה חזרה איך היא מרגישה?" מיד ידענו כולנו מה אנחנו צריכים לעשות, והחלטנו שיהיה נכון לשתף בזה את כל המטופלים בכל המחלקה ולעשות טוב לכל האחיות".




0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול